כישופים במקרא וביהדות המוקדמת
הדת היהודית והעברית הקדומה אוסרת במפורש על הטלת כישוף כלפי אדם אחר ולמעשה, פוסלת את העיסוק בכישופים באופן כללי. על פי גישות פרשניות מסוימות, נחש גן העדן מסמל ומסמן את כוחות הכישוף.
על פי גישה זו, בסיפור פרי עץ הדעת הוא לא רק פיתה את חווה אלא כישף אותה שתאכל מהפרי. מקורות לגישה זו מצוינים בחיבורים מיסטיים יהודיים עתיקי יומין.
היהדות אם כן, אינה שוללת את קיום הכישופים, אלא אוסרת על השימוש בהם.
ההתייחסות הראשונה למעשי כישוף אינה מופיעה דווקא בתנ"ך, אלא בסיפור המאבק בין אברהם לנמרוד, כפי שמופיע בספרות האגדה ובתלמוד.
על פי הסיפור, השליך נמרוד המלך האלילי, הקדום והכל יכול את אברהם לכבשן אש, באמצעות כישוף שהשתמש בו (היו לנמרוד יכולות כישוף אדירות על פי המסופר).
אברהם ניצל מכבשן האש והכישוף הממית של נמרוד על ידי שימוש בכוחות עילאיים שהיו לו וכך ניצל. הכישופים של נמרוד לא צלחו מול אברהם אבינו ואברהם הספיק להינצל ולברוח.
גם משלחת המלאכים שהגיעה לסדום, הגנה על עצמה מפני אנשי העיר שרצו לאנוס אותם באמצעות –"הכאה בסנוורים", כוח שעל פי מסורות קדומות שמור רק למלאכים והם היחידים הרשאים להשתמש בו.
עם זאת, ביטוי לכישופים באופן מובהק מופיע לראשונה במאבק של משה ואהרון מול פרעה וחרטומי מצרים, כאשר הם מראים את יכולת הכישופים שלהם (מקל שהופך לנחש) וכתוצאה מכך סופגים תגובה קשה הכוללת הרס, פגיעה ומוות. הטבעת המצרים בים סוף היא פעולה מאגית שנועדה על מנת להציל את בני ישראל ממוות ולכן הפעולה הותרה.
גדול המכשפים המופיע במקרא הוא בלעם בן בעור, מכשף מואבי רב עוצמה. היה לו את הכוח להטיל קללות שהסבו פגיעות פיזיות לא רק באדם אלא בקבוצות שלמות של בני אדם, כולל שבטים.
יד אלוהים היא זו שמנעה ממנו זאת ואף גרמה לו לעשות ההיפך מכישופים – לברך. על פי החקר ההיסטורי, בעור שבלעם מכונה "בנו", הוא למעשה האל הכנעני בעל פעור שפולחנו נסוב סביב טקס מיני פרוורטי.
בתקופה מאוחרת יותר היה זה המלך מנשה שמלך ביהודה ופנה באופן פעיל למכשפות, מכשפים, ומעלות באוב, על מנת שייעצו לו ממש בניהול הממלכה, גם דרך שימוש במעשי כשפים, עד שחזר בתשובה.
כישופים והסרת כישוף לפי ההלכה בימי בית שני
בתקופת התלמוד, לאחר חורבן בית שני, היחס לכישוף נעשה יותר מתמיד כתהליך טיפולי שנעשה אך ורק על ידי מורים רוחניים דגולים שידעו כיצד לפעול באופן ראוי עמו.
כך למשל, רומז רבן יוחנן בן זכאי לרומאי אחד ששואל אותו על פרה אדומה, כיצד מסירים דיבוק של כישוף שהוכנס באדם בניגוד לרצונו:
" אמַר לוֹ: שֶׁמָּא רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ תְּזָזִית?
אָמַר לוֹ: הֵן.
אָמַר לוֹ: וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים לו?
אָמַר לוֹ: מְבִיאִין עִקָּרִין וּמְעַשְּׁנִין תַּחְתָּיו, וּמַרְבִּיצִין עָלָיו מַיִם – וְהִיא בּוֹרַחַת.
אָמַר לוֹ: יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מָה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ;
כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ רוּחַ טֻמְאָה הִיא, מַזִּין עָלָיו מֵי נִדָּה וְהִיא בּוֹרַחַת"
-במדבר רבה י"ט:ה'-
כלומר, ר' יוחנן בן זכאי מתאר כאן תהליך הסרת כישוף דיבוק באמצעות שימוש במים נקיים וגם במים של לאחר רחיצה בנידה ( ווסת האישה).
מקרה אחר מתאר כיצד בראו להם רבי חנינא ורבי אושעיא באמצעות ידע שרכשו בספר יצירה עגל בשר לאכילה. פעולה זו הינה בגדר פעולה מיסטית ולא כישוף שמטרתה תועלת קיומית.
במקרה אחר, מסופר על התנא שמעון בן שטח שהיה גם אחר כך נשיא הסנהדרין, שהרג עם תלמידיו שמונים מכשפות לאחר שפיתה אותן לצאת מהמערה שלהן ולפגוש את תלמידיו, אותם רצו תחילה לכשף.
השינוי מתחיל כאן – שמואל זהר ינאי מזמין אתכם לתהליך הסרת כישוף לפי ההלכה
עם מגוון טכניקות, ידע מעמיק בעולמות המיסטיקה ותהליך קפדני החולש על כל היבטי הקיום, סייע שמואל לאנשים רבים בארץ ובעולם. ניתן לקרוא עוד באתר על עולם הכישופים והרוח ולרכוש ידע מעמיק בנושא.
למידע נוסף על הסרת כישוף ותיאום פגישה יעוץ ואבחון חייגו עכשיו. ניתן גם להשאיר פרטים כאן ממש עכשיו באתר ואחזור אליך בהקדם האפשרי.
