ביטול כישוף קשירה הוא מבין הכישופים הקשים ביותר להסרה וביטול. רק מומחה בקבלה מעשית, שהוא בעל ידע רב יכול לבטלו ביעילות מרבית. בין אם נאמר לכם שהוטל עליכם כישוף קשירה או אם רק עלה בכם חשד כי זהו המצב, החשוב ביותר, הוא לפעול בתבונה לגבי צעדיכם הבאים כדי לבטל את כישוף הקשירה לחלוטין מחייכם. ככל שחסימות שליליות עומדות בדרככם לאורך זמן, יש לפנות למומחה קבלי הניחן בידע הנדרש כדי להתמודד עם כישוף עוצמתי זה.
ביטול כישוף קשירה לכל אדם מכל מקום בעולם
הייעוץ והתהליך של ההילר הרוחני שמואל זהר ינאי, הוא אישי ודיסקרטי, המותאם באופן אישי לכל האמונות והדתות באשר הן. הייעוץ והאבחון אינו דורש נוכחות פיזית במשרדו, וניתן לבצע אותו בווידאו, בזום או בווצאפ.
הטקס הקבלי לביטול כישוף הקשירה נעשה לאחר חצות הלילה ,ומצריך ריכוז והתבודדות מוחלטת ללא נוכחותך בפועל. שמואל זהר ינאי, הילר רוחני, מומחה קבלי, בעל שנות ניסיון רבות, המבצע טיהורים כמו הסרת כישוף על פי הקבלה, הסרת כישופים לפי ההלכה, ושירותי הסרת כישוף נוספים כמו ביטול כישוף קשירה או הסרת כישוף אהבה.
כישוף קשירה הוא כישוף מסוג מסוכן שתכליתו היא להגביל ולכבול אדם אחר – לעצור את התקדמותו, לשבש את מזלו, או לכפות עליו קשר לא רצוי בניגוד לפעולות חיוביות של ריפוי והגנה, כישוף הקשירה נעשה מתוך כוונה רעה לגרום נזק לאדם המיועד, ולהעמיס עליו מכשולים נסתרים בדרכו. אכן, במסורת היהודית כישוף כזה נמנה עם האסורים והמסוכנים ביותר, עד שחז״ל ראו בו חלק מ״מכשף״ שנענש בחומרה בתורה (דברים י״ח) – שם אף מופיע הביטוי „חובר חבר” שמשמעותו לקשור קשרים מאגיים (קשירת כישוף) השפעותיו של כישוף קשירה עלולות להיות עמוקות ומתמשכות:
הן יכולות להופיע בגלוי או בסתר, להתבטא בדפוסים שליליים חוזרים, חסימות בלתי מוסברות בחיים ותחושה כללית של „תקיעות” ללא סיבה נראית לעין. בשל אופיו הפוגעני, כישוף הקשירה נחשב בעיני מיסטיקנים ואנשי דת לאחד הכשפים הקשים והמסוכנים ביותר, ולכן חיוני לדעת כיצד להתמודד איתו ולבטלו באופן מלא.
להלן נפרט בהרחבה על סוגי כישופי הקשירה, אופן פעולתם, זהות המטילים אותם, דרכי הביצוע, וחשוב לא פחות – הדרכים לביטולם ולהגנה רוחנית מפניהם, בדגש על התייחסות קבלית-יהודית רוחנית.
סוגי כישופי קשירה ומטרתם
כמו בכל תחומי הכישוף, גם לכישופי קשירה ישנן וריאציות שונות בהתאם למטרה הספציפית שאותה מבקש המכשף להשיג. המשותף לכל כישופי הקשירה הוא יצירת כבילה – כלומר, קשירה אנרגטית או רוחנית של הקורבן – אך ההקשר והמטרה יכולים להשתנות:
- כישוף קשירה רומנטי (Love Binding) – כישוף שנועד לכפות קשר אהבה. המטיל מבקש לקשור אדם אחד לאחר ולייצר תלות רגשית עזה, לעיתים עד אובססיה, בלי רצון חופשי של הקורבן. למשל, ליצור אהבה או מניעת פרידה בכפייה. כישופי אהבה כובלים נחשבים מסוכנים מבחינה רגשית, שכן הם משבשים את בחירתו החופשית של האדם באמצעות מניפולציה אנרגטית שלילית
- כישוף קשירת מזל ופרנסה – סוג של כשף קשירה המתמקד במזל ובשפע החומרי. מטרתו לחסום את הצלחתו של אדם בירידה בפרנסה, בעסקים או בהזדמנויות חייו. כישוף כזה נועל כביכול את זרימת המזל הטובה, וגורם לקורבן לחוות כישלונות ותקלות בלתי מוסברות בתחומי קריירה וכספים. לעיתים יכונה הדבר „נעילת מזל”, כאשר המכשף משתמש במנעול פיזי כסמל לחסימה, יחד עם לחשים, כדי „לסגור” את דרכי ההצלחה של המטרה.
- כישוף קשירה למניעת התקדמות אישית – כישוף קשירה כללי יותר, שבו הכוונה היא לעצור את האדם מכל כיוון אפשרי. זה יכול לכלול פגיעה פיזית (למשל לגרום לחולשה או מחלה מעכבת), פגיעה משפחתית וחברתית (יצירת סכסוכים או בדידות) או כל עיכוב גורלי אחר בחיי הקורבן. למעשה, כישוף קשירה כזה שם „רגליים” לאדם בכל אשר יפנה, כדי שלא יוכל להתקדם או לממש את יכולותיו. במקרים מסוימים המטרה היא נקמה – להשבית את חיי הקורבן ולראותו סובל מתקיעות.
חשוב להבין שכל הסוגים הללו של כישופי קשירה פועלים מתוך כוונה זדונית. המטיל (המכשף) או המזמין של הכישוף רוצה לשלוט בקורבן או לפגוע בו לצורך סיפוק צרכיו – בין אם זה תשוקת אהבה חד-צדדית, קנאה בהצלחתו של האחר, נקמה אישית, או רצון על-טבעי בכוח ושליטה. למשל, כישוף קשירה יכול לשמש יריב עסקי חסר מצפון להרוס את עסקיו של מתחרה, או אדם קנאי שירצה למנוע מבת זוג לשעבר להמשיך הלאה עם אדם אחר.
ביהדות ובתורת הקבלה הגישה ברורה: כל כישוף שמטרתו לכפות את רצונו של אדם אחד על זולתו נחשב פסול ואסור, משום שהוא פוגע בעיקרון הבחירה החופשית ומחדיר אנרגיה שלילית לעולם. אף אם המטרה נראית „טובה” למטיל (כגון לשמור אדם אהוב קרוב), הפעולה עצמה רואה באדם כלי ולא נשמה חופשית, ולכן מוקעת מבחינה אתית.
מבחינה היסטורית ותרבותית, כישופי קשירה הופיעו בשלל תרבויות מאז העת העתיקה. כבר אצל היוונים והרומאים נהגו להשתמש בלוחות עופרת מקוללים הנקראים קטדסמוס (או דפיקסיון בלטינית) כדי „לכבול” אנשים בעזרת לחשי קללה. אותם לוחות קבורה הוטמנו באדמה ולעיתים נוספו להם בובות או דמויות קטנות כפותות – מעין גרסאות קדומות של „בובת וודו” – שננעצו בהן מסמרים, תוך שהידיים והרגליים של הדמות נקשרו בסמליות לידיו ורגליו של הקורבן.
בשיטה זו קיוו המטילים לעצור את קורבנותיהם מלהצליח או מלפעול בתחום מסוים. בממצא ארכאולוגי ידוע ממצרים הרומית (המאה הרביעית לספירה) המכונה „בובת הלובר”, נמצאה דמות חרס של אישה כורעת, כשגופה מנוקב בשלושה-עשר מחטים ברונזה והיא כפותה בחבלים, בתוך כד קבור לצד לוחית עופרת עם כישוף קשירה. דוגמה מצמררת זו ממחישה כיצד קשר פיזי – דמות כפותה ומנוקבת – ייצג בעיני המכשף קשירה מאגית של הקורבן בעולם הרוחני.
ראוי להזכיר שגם במסורת היהודית הלא-קבלית הוזהר מפורשות מפני כשפים שכאלה. חז״ל התנגדו לכל כישוף, אך ידעו לספר על מקרים של כישופי כבילה: למשל, בתלמוד נזכרת יכולתו של האמורא רב לגרום לעקרות באמצעות קללה (שבת ק״ח.) או רבי יהושע בן לוי שגרם ליבול באמצעות כוח דיבורו (ירושלמי חגיגה, פרק ב').
אף נמצאו תעודות וקמעות יהודיים קדומים המכילים לחשים אגרסיביים של קשירה והרס. ספרי מאגיה יהודיים מתקופת המשנה והגמרא, כמו „ספר הרזים” וחרבות משה, מתעדים מספר לחשים תוקפניים שנועדו לקשור או לפגוע – לרוב בשדים, אך לעיתים גם בבני אדם. אחת ההשבעות ב״ספר הרזים״, למשל, קוראת למלאכי חימה „לקשור בשרשראות של ברזל” את פלוני בן פלוני, „ולא לתת תנומה לעפעפיו” ולא לאפשר לאיש להתירו מן הכישוף.
במילים אחרות, הכוונה היא לכבול את קורבן הכישוף בחבלים רוחניים עד שייסר וייסבול ללא הפוגה. תיעוד זה ממחיש עד כמה רעיון הכבילה המאגית היה מושרש – אפילו טקסט יהודי מיסטי מנסה להשתמש בו (אם כי גישה זו כמובן נדחתה על ידי זרם היהדות הנורמטיבי באותה עת).
מטרתם של סוגי כישוף הקשירה לסוגיהם היא תמיד שלילית – בין אם לחבל לאדם בהיבט מסוים של חייו, ובין אם לשעבד אותו רגשית ופיזית. לסיכום חלק זה, ניתן לומר שכישופי הקשירה מהווים קבוצה מגוונת של כישופים אפלים:
חלקם מתמקדים בקשרי אהבה כפויים, אחרים בחסימת מזל והצלחה, ויש הפועלים לעצירת אדם בכל מישורי חייו. המשותף לכולם הוא ניצול כוחות מאגיים לכבילת חופש הרצון והתנועה של הקורבן למען תועלתו של המטיל, בניגוד לסדר הטבעי והמוסרי.
כיצד פועלים כישופי קשירה?
המכאניזם של כישוף קשירה משלב בין פעולה חומרית-סמלית לבין זימון כוחות רוחניים שליליים. במילים אחרות, המטיל מבצע פעולה פיזית סמלית (כגון קשירת חבל, נקיבת בובה, קבירת חפץ) שנועדה לייצג את הכבילה, ובמקביל קורא לכוחות נסתרים או אנרגיות כדי לבצע את הקשירה בפועל ברובד המטאפיזי.
ראשית, כמעט בכל כישוף קשירה יש שימוש בעיקרון הסימפתטי – יצירת קשר בין אובייקט פיזי לבין הקורבן. דוגמה קלאסית היא נטילת פריט אישי של המטרה – למשל תמונה, קווצת שיער, בגד או חפץ שימושי – ושילובו בטקס. הפריט מכיל כביכול את “תמצית” האנרגיה של האדם (בקבלה יקרא אולי “צלם” או “שרטוט” של נשמתו), וכך הפעולות שייעשו על הפריט תשפענה על האדם עצמו.
המכשף עשוי לקשור בחוט את החפץ, לסגור אותו במנעול, לנעוץ בו מסמרים, או להצמיד לו קמע קללה – כל פעולה בהתאם לסוג הכבילה שרוצה ליצור. פעולת הקשירה הפיזית (כמו קשירת החוט) היא מעשה סמלי רב-עוצמה: החוט הקשור מסמל את נשמת הקורבן הנקשרת, המנעול הננעל מסמל את מזלו הננעל, המסמר הננעץ מסמל את הכאב או החסימה הננעצים בחיי האדם, וכן הלאה.
שנית, בו-בזמן עם הפעולות הסמליות, המכשף מדקלם לחשים והשבעות – מילים טעונות כוח מאגי. לרוב מדובר במשפטים טקסיים החוזרים על עצמם מספר פעמים קבוע (למשל 7 או 13 פעמים, מספרים הנחשבים לבעלי משמעות מאגית). הלחש יכול לכלול שמות של ישויות או כוחות שמגייסים אותם למעשה הקשירה. בתרבויות שונות קוראים אולי לשדים, לפיות אפלות או לכוחות הטבע.
במסגרת מיסטיקה יהודית של כישוף אסור, היו שקראו בשמות מלאכי חבלה או השתמשו בשמות קדושים בצורה מושחתת (למשל כתיבת שם ואז מחיקתו או היפוכו, כסוג של הטלת כוח) – מעשים האסורים על פי ההלכה, אך תועדו בקמעות מאגיים עתיקים. בלחשי כישוף קשירה, הכוונה היא לתת פקודה רוחנית: לכבול את פלוני, למנוע ממנו עשייה מסוימת, להדביק אותו לרצון המטיל וכדומה.
כך למשל אותו כישוף מספר הרזים מצווה: „לקשור אותו בכבלי ברזל ובעול של נחושת, לא לתת תנומה לעיניו… ואל יניח לאף אדם להתירו” – מילים הקושרות אנרגטית את הקורבן לייסורים ללא מנוחה. הלחשים עצמם לפעמים נאמרים בשפה לא מובנת (ג׳יבריש מאגי) או בשפות קדומות, מתוך אמונה שזה מעניק להם כוח מסתורי.
שלישית, המכשף לעיתים יבחר בתזמון ומקום בעלי משמעות אנרגטית להגברת האפקט. למשל, במסורות עממיות ידוע שהטלת כישוף נעשית בליל ירח חסר (ירח שחור) כסמל לדעיכת אור המזל של הקורבן, או בשעות לילה מאוחרות הנחשבות שעתם של כוחות הטומאה. מיקום הטקס גם הוא משמעותי: כישוף קבורה כובל נערך בבית קברות – המכשף קובר את החפץ המקולל של הקורבן באדמה ליד קבר, לעיתים לצד קורבן של בעל חיים, כדי לחבר אנרגיה של מוות לכישוף.
הטמנת הכישוף בקבר נועדה „לקבור” את מזלו וחייו של הקורבן, וזה נחשב לאחד הכישופים הקשים ביותר לביטול. דוגמה נוספת היא שימוש בצילום של הקורבן: המכשף עורך על גבי תמונת האדם את טקס הכישוף (ציור סימנים, קשירות או שריפת חלק מהתמונה) – שיטה מודרנית יחסית של כישוף תמונה שנועדה להשיג שליטה במצולם. גם שיטה זו מסוכנת מאוד לפי המסורת, משום שהתמונה מהווה ייצוג ישיר של האדם ולכן הפגיעה האנרגטית חזקה במיוחד.
בסופו של דבר, כל המרכיבים הללו – הקשר הסימבולי, הלחש המאגי, העיתוי והמקום – מתלכדים כדי לחולל את האפקט המבוקש: יצירת חסימה אנרגטית בחייו של הקורבן. אם ננסה לתאר זאת במונחי תורת הנסתר היהודית, אפשר לומר שכישוף הקשירה יוצר עיוות בזרימת השפע הרוחני לאותו אדם. במקום שאנרגיית חיים חיובית („שפע”) תזרום אליו באופן חופשי מאלוהיו, הכישוף מציב „חסימות” – מעין קשרים וקשיים בשורש נשמתו, כך שהאור הרוחני לא מגיע במלואו. התוצאה מורגשת במציאות הגשמית: אותו אדם חש כבול, חסום, תקוע ולא מצליח למרות מאמציו.
לעיתים ההשפעה מיידית ובולטת (למשל, אדם בריא פתאום נהיה חולה ללא הסבר, או זוג אוהב לפתע רב קשות ונפרד ללא סיבה נראית), ולעיתים הכבילה הדרגתית וסמויה (סדרה של אירועים „קטנים” שמצטברים למזל רע מתמשך). כך או כך, הכבילה קיימת – קשר של כוחות שליליים „קושר” את גורלו של הנפגע ומפנה אותו לכיוון של כישלון או תלות.
נקודה חשובה: מי שנמצא תחת כישוף קשירה עשוי לא לדעת זאת בבירור, אך יחווה סימנים שונים. בין הסימנים המתוארים במסורות שונות: חוסר יכולת לקבל החלטות או לשנות מצב למרות רצון חזק (כיד בלתי נראית עוצרת בעדו), שינויים קיצוניים במזל (אנרגיה של „כלום לא הולך”), תחושה נפשית של כבדות או עייפות תמידית, או משיכה אובססיבית ולא רצויה כלפי אדם מסוים (במקרה של כישוף אהבה כפוי). במקרים כאלה, ההמלצה בעולם הרוחני היא לפנות לאבחון רוחני, שכן ייתכן שאכן מופעל כישוף קשירה ויש להתחיל בתהליך ביטולו בהקדם.
מי הם העוסקים בתחום כישופי הקשירה ומהי מטרתם?
העיסוק בהטלת כישופי קשירה שייך לתחום המאגיה השחורה – כלומר שימוש בידע מאגי למטרות רוע ופגיעה. המכשפים המטילים כישופי קשירה יכולים להיות דמויות שונות בתרבויות שונות: ישנם "מכשפות" ו"קוסמים" בפולקלור של עמים, אנשי וודו בטקסים שבטיים, או אפילו אנשים רגילים שנחשפו לידע מאגי אסור ומנצלים אותו בסתר. בדרך כלל, אלו אנשים הבקיאים ברזי הכישוף ושבחרו ביודעין בנתיב האפל של המאגיה, מתוך שאיפה לכוח, נקמה או בצע כסף.
במסורת היהודית-ספרדית, למשל, הייתה ידועה דמות ה“סַחְרָה” – כך כונו בצפון אפריקה נשים שעסקו בכישוף שחור כמקצוע. בתרבויות מערב אפריקה והקריביים פועלים כוהני וודו המסוגלים (על פי האמונה המקומית) לכשף ולקשור אנשים באמצעות בובות וטקסים.
גם באירופה הנוצרית רווחו אגדות על מכשפות היכולות „לקשור” את הרחם ולמנוע מנשים ללדת, או „לקשור” את איברי הגבר ולגרום לאין-אונות – תופעות שכונו בחשש „ligature” ושכנגדן נערכו משפטי מכשפות. כל אלו ביטויים שונים לאותה אמונה רווחת: שישנם אנשים בעלי ידע על-טבעי אפל המסוגלים לפגוע באחרים באמצעות קשירה מאגית.
ומה לגבי ימינו? אף שבעידן המודרני רבים מפקפקים בקיומם של כשפים, עדיין בעולם המסתורין והרוחניות קיימים אנשים המציגים עצמם כמכשפים או „מטילי כישופים”. ברשת האינטרנט ואף בארץ יש מי שמציעים (באופן מחתרתי) שירותי כישוף – להחזיר אהבה, לעצור יריבים וכו'. המטילים הללו, אם אכן פועלים, משתייכים להוויית המאגיה השחורה.
לרוב, הם פועלים בתשלום עבור לקוחות המבקשים את שירותיהם הזדוניים. הכוונה שמאחורי שירות כזה ברורה: לקבל תגמול – כספי או אחר – בתמורה להסבת נזק לאדם אחר באמצעות כוחות כישוף. מדובר בפרקטיקה פסולה מוסרית, שכן המכשף מרוויח מצער וסבל של אחרים.
ישנם כמובן גם מקרים שבהם אדם פרטי מנסה ללהטט בכשפים בכוחות עצמו, נניח איש קנאי שמבצע טקס כישוף שלמד מספר כדי לפגוע במכר. אך ברוב הפעמים, כשמדובר בכישופי קשירה מתוחכמים, עומד מאחוריהם אדם בעל „מומחיות” בתחום הכישוף האפל.
מטרת העוסקים בכישופי קשירה היא כפולה: השגת כוח ושליטה מזה, וגרימת נזק ממוקד מזה. מצד אחד, המכשף חווה תחושת עוצמה בכך שהוא (לכאורה) מתמרן גורלות של אחרים באמצעות סוד ידיעתו. מצד שני, הוא משמש לעיתים קרובות כ„שכיר חרב” רוחני – לקוח פונה אליו בבקשה לפגוע באדם כלשהו, והוא מבצע את הכישוף כדי לגרום לרוע המבוקש.
הכסף או התמורה שהוא מקבל היא התמריץ המיידי, אך אפשר שגם שנאה ונקמה אישית מדרבנות אותו. כך או כך, אלו שפועלים בתחום זה מצויים, לפי הקבלה, תחת השפעה שלילית מאוד; הם מעוררים כוחות טומאה במעשיהם, ופוגעים בסדר הקוסמי התקין.
הקבלה גורסת שאדם המזמן כוחות רוע בסוף גם ניזוק מהם – כלומר, המאגיה השחורה „גובה מחיר” ממטיליה. ואכן, גם בפולקלור מסופר לא פעם על סופו המר של מכשף רשע שקשר אחרים – בין אם איבד את שפיותו, בין אם כוחו הופנה נגדו. במבט יהודי תורני, “אין אדם מתחרט בחייו על מעשיו יותר ממכשף שעשה רע”, שכן הרוע שואב חיותו מן האדם המשתמש בו. במילים אחרות, המטיל כישוף של קשירה כורך גם את נפשו שלו באפלה.
זאת ועוד: ההלכה היהודית אוסרת בתכלית האיסור לפנות לעוסקים בכשפים. “לא יימצא בך… וחובר חבר” (דברים י״ח) – הפנייה למכשפים אסורה כמו מעשה הכישוף עצמו. על פי היהדות, כשיש מצוקה או סכסוך, יש לפתור אותם בדרכים טבעיות או בתפילה לבורא, ולא באמצעות קיצורי דרך מאגיים. הפיתוי לפגוע באויב דרך כישוף קיים אולי אצל חלק מהאנשים, אך אמונת ישראל מחנכת לשלוט ביצרים ולא לשתף פעולה עם כוחות הטומאה.
לכן, העוסקים בכישופי קשירה ביהדות נתפסו תמיד כדמויות שוליים מוקעות – „מכשפים” שמחוץ למחנה הקדושה. כיום, רוב הרבנים ייעצו שלנפגעי כישופים אין לפנות חזרה למכשפים אחרים ל„נגד-כישוף”, אלא לתיקון רוחני אצל אנשי קודש (עוד נרחיב בהמשך על גישת הביטול החיובית). מכל מקום, אפשר לקבוע שהעוסקים בכישופי קשירה פועלים ממניעים אנוכיים וזדוניים, ומטרתם לספק את עצמם (או לקוחותיהם) תוך פגיעה חמורה באחר – דבר המנוגד הן למוסר הכללי, הן לאתיקה היהודית.
איך עושים כישוף קשירה?
על אף הסכנות והאיסורים, ראוי להבין כיצד בפועל מתבצע טקס של כישוף קשירה – וזאת לצורך ידע גרידא ואבחון, חלילה לא כהנחיה. הבנת התהליך מסייעת גם להבין כיצד ניתן לבטל את הכישוף, על דרך ההיפוך.
באופן כללי, מכשף המבצע כישוף קשירה ינהג לפי שלבים טקסיים מובנים להטלת הכישוף. להלן תיאור אופייני של שלבי ביצוע כישוף קשירה טיפוסי, כפי שמתואר במסורות מיסטיות וכפי שמשתמע ממקורות היסטוריים:
- איסוף פרטי קורבן וחפצים מקשרים: בתחילת התהליך, המכשף אוסף מידע על הקורבן ופריט אישי שלו שישמש כ„מקשר”. זה יכול להיות חפץ שנהג לגעת בו, בגד, תצלום, קווצת שיער, ציפורניים גזוזות וכדומה – כל דבר המכיל מן ה”אנרגיה“ של היעד. לעיתים המכשף יקבל את הפריטים ישירות ממזמין הכישוף (אם הוא אדם קרוב לקורבן), או ישיגם בדרכי מרמה. בנוסף, המכשף מכין מבעוד מועד אביזרי טקס נדרשים: נרות בצבעים מסוימים, קטורות, חוטים (לרוב חוט פשתן לבן, שלו יוחס כוח בקשירה מאגית), קמעות או סמלים מאגיים כתובים, ולעיתים בעלי חיים להקרבה (בתקסים קיצוניים יותר).
- בחירת עת רצויה וטיהור המקום: המכשף קובע זמן לעריכת הכישוף – בדרך כלל עת לילית. ייתכן שימתין ליום ספציפי בשבוע או שלב ירח מסוים בהתאם למסורתו (למשל, יש נמנעים מטקסים בירח מלא לטובת ירח כביר). לפני התחלת הטקס, הוא מכין את המקום – למשל, בחדר חשוך עם ציור מעגל גיר על הרצפה, או בחיק הטבע באתר טעון (בית קברות, צומת דרכים, תחת עץ עתיק וכו'). המקום מוטהר מקדמית בעשן קטורת או פולחן מקדים, כדי “לסלק הפרעות” ולאפשר לכוחות המאגיים לפעול.
- עריכת טקס הכבילה הפיזית: בשלב זה נערך האקט המרכזי של הקשירה הסמלית. המכשף מציב את החפץ האישי של הקורבן במרכז המעגל הטקסי. כעת הוא נוטל את החוט המיוחד ומתחיל לקשור אותו סביב החפץ – לפעמים כורך את החוט מספר פעמים, קושר כמה קשרים (למשל 7 או 13 קשרים לאורך החוט) תוך מלמול מילות הכישוף בכל קשירה. יש שנועצים סיכות או מסמרים בבובה או בחתיכת בד המסמלת את הקורבן. אם מדובר בכישוף אהבה, ייתכן שיקשור יחד שני חפצים – אחד מייצג את הקורבן ואחד את מזמין הכישוף – לסמל חיבור כפוי ביניהם. תוך כדי פעולת הכבילה, המכשף מדקלם את נוסח הכישוף שוב ושוב, בקול הולך ומתחזק או בטון מהפנט. בנוסח משולבים שם הקורבן ושם אמו (לפי האמונה, הזכרת שם האם מכוונת הישר לנשמתו של האדם), והתביעה: שפלוני ייקשר, שלא יוכל לפעול/לאהוב/להצליח אלא כרצוני וכדומה. פעמים רבות משולבים בלחש שמות של מלאכי חבלה או שדים כדי "להפעיל" אותם כנגד הקורבן. זה השלב שבו האנרגיה השלילית נטענת לתוך החפץ הקשור.
- העצמת הכישוף וחתימתו: לאחר הקשירה הפיזית והגיית הלחש, המכשף עשוי לבצע פעולות נוספות ל"העצים" את הכוח. למשל, טפטוף נר שעווה שחורה על החפץ הקשור כסמל לאפלה שעוטפת את חיי הקורבן; או התזת נוזל (יין מר או דם קורבן) על הקשר כדי „להחיות” את הברית השטנית. ישנם טקסי קשירה בהם המכשף כותב את מטרת הכישוף ושם הקורבן על פתק או לוח, אותו הוא סוגר בתוך קמע או קובר באדמה במהלך הטקס. דוגמה: בכישוף קבורה, לאחר הקשירה המכשף ניגש לקבור את החפץ הקשור (למשל בובה עם חוטים) במקום שקבע – בית עלמין או קבר טרי – לעיתים יחד עם הפתק המקולל. מעשה הקבורה נתפס כ„נעילת” הכישוף באופן סופי: החפץ הקבור משדר לתדרי המוות והדינים הכבדים, והקורבן מעתה קשור למקום של חושך. לחלופין, בכישוף תמונה, לאחר קשירת חוט על תמונת הקורבן, המכשף שורף חלק מהתמונה (למשל את אזור הלב או הפנים) – ובכך „חותם” את הכישוף באקט של השמדה סמלית של חירותו או שמחת חייו של הקורבן. פעולת החתימה הזו בלתי הפיכה – משמע, לאחר שנעשתה, הכוחות זומנו וקיבלו „אישור” לפעול.
- סיום וניתוק הטקס: לבסוף, המכשף מסיים את הטקס בטקס סגירה – הוא מכבה את הנרות, יוצא מן המעגל ו”משחרר“ את הכוחות לדרכם לבצע את משימתם. לעיתים הוא ישאיר את החפץ הקשור בנקודת הטקס (בקבר, קבור באדמה, או מוסתר בבית הקורבן), כדי שההשפעה תוסיף ותגבר. המכשף משתדל לטשטש את עקבות הטקס כדי שלא יתגלה ולא יבוטל על ידי אחרים. לאחר מכן, הוא ממתין. לפי האמונה, מרגע שהכישוף הוטל ונחתם – כוחות הכבילה כבר החלו את פעולתם בחייו של המטרה. אצל חלק מן המכשפים, יש גם פולחן המשך – למשל לחזור על הלחש במשך 7 לילות רצופים, או להציע מנחה לכוח שהוזמן (כגון שחיטת תרנגול לשדים) כמעין „תשלום” להם. כל זאת כדי להבטיח שההשפעה תתרחש במלואה ולא תיכשל.
התמונה המצטיירת מן המתואר היא שטקס כישוף הקשירה מדמה יצירה של כבלים רוחניים בלתי נראים. אותם כבלים, המשויכים לכוחות שליליים, נקשרים לנפשו או למזלו של הקורבן ויוצרים בו תלות או חסימה. כדאי להדגיש: בעולם הרוחני של הקבלה, כוחות שליליים אלו מכונים לפעמים "קליפות" – קליפות הטומאה שעוטפות את ניצוץ הנשמה ומונעות ממנו אורה.
כישוף קשירה, אם נרצה במונחים קבליים, מוסיף שכבות עבות של קליפות על האדם המכוּשף. מכאן, מובן שמלאכת ביטול כישוף קשירה תהיה למעשה קילוף וניקוי כל אותן קליפות וכבלים אנרגטיים – משימה לא פשוטה, אך אפשרית בסיוע כוחות הקדושה.
איך אפשר להיות מוגנים ולבטל לחלוטין את כישופי הקשירה?
לאחר שהבנו את עוצמתו ההרסנית של כישוף קשירה, עולה השאלה הגורלית: כיצד ניתן להתגונן מפני כישוף כזה, ואם כבר הוטל – איך לבטלו לחלוטין? הגנה וביטול במקרה של כישוף קשירה דורשים שילוב של פעולות רוחניות מתמשכות, חיזוק אישי, ולעיתים סיוע מקצועי מאדם בעל ידע רוחני (על כך בחלק הבא). חשוב להבין שבניגוד לדימוי הפופולרי, ביטול כישוף אינו בהכרח אירוע חד-פעמי או מיידי. מדובר בתהליך שיכול להיות מורכב וממושך, שכן יש לפרום בקפידה את הקשרים שנקשרו.
ראשית, מניעה והגנה מראש: הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כישוף קשירה היא למנוע אותו מלכתחילה. מבחינה מעשית, כדאי להיזהר מלמסור פריטים אישיים או תמונות לאנשים זרים או בלתי מהימנים. בהקשר מסורתי, היו שאפילו שרפו גזירי שיער וציפורניים של עצמם ולא השאירום בפח, מחשש שישמשו לכישוף. אך בהיבט עמוק יותר, הגנה רוחנית מושגת דרך חיזוק האמונה וההגנה האלוהית.
המקובלים מלמדים שאדם השרוי בחיבור אמיתי לבורא ומתנהל מתוך אור וחסד – קשה מאוד להזיק לו במאגיה. כך למשל מספר התלמוד על רבי חנינא בן דוסא, שלא חשש כלל ממכשפים, ואמר: "אין עוד מלבדו" – כלומר, ברגע שאדם דבק באמונה שאין כוח מלבד ה' בעולם, לא יוכלו שום כשפים להזיק לו. הנפש החיים (שער ג' פי"ב) כתב שזו סגולה נפלאה להסיר מעל האדם כל כוונות רעות של אחרים.
גם הרמב"ם בפירושו גרס שמי שלא מאמין כלל בכישוף – הכישוף לא ישלוט בו, רעיון פסיכולוגי-רוחני האומר שעצם אי-האמון שולל מהכישוף "כניסה" לנפש. לכן, חוסן נפשי ואמונה חזקה יכולים ליצור סביב האדם „מגן רוחני” טבעי, הדוחה אנרגיות שליליות.
בנוסף, ביהדות השתמשו לאורך הדורות בקמעות הגנה ופסוקים לשמירה: מזוזה כשרה בבית, נשיאת ספר תהילים קטן, אמירת פרקי תהילים ובייחוד פרק צ"א ("יושב בסתר עליון") שידוע כסגולה נגד רוחות רעות, וכן תליית חפצים כמו חמסה או קמעות עם שמות קדושים – כל אלו נחשבים אמצעי הגנה מפני עין הרע וכשפים. אמנם אין הכרח להאמין בעצמת הקמע עצמו, אלא בכך שזה מזכיר לאדם את אמונתו ומשרה סביבו קדושה, המרחיקה את כוחות הטומאה.
אם עולה חשד לכישוף קשירה – למשל, אדם חש לפתע שורת אירועים משונים שמעכבים אותו באופן לא טבעי, או שמתגלה סימן מחשיד (מציאת בובה קשורה חבויה בבית, וכדומה) – יש לנקוט פעולה מידית. כל זמן שהכישוף פעיל, הוא עלול להתעצם (חלק מן המכשפים אף מחדשים את הכישוף מדי חודש לשימור השפעתו).
ראשית, יש להשתדל להסיר או לנטרל כל חפץ מקולל אם התגלה (למשל, אם מוצאים קמע מוזר או חוטים קשורים עם צילום – לנתקם, לשורפם או לטהרם במים זורמים, כפי שיש מסורות שהמים מבטלים כישוף). אמצעי ידוע הוא מים – רחיצה במים זורמים (נחל או טבילה במקווה) יכולה לטהר השפעות שליליות, כמו שרש"י פירש על מעשה כישוף שנהפך למים ונתבטל.
גם חומר הפשתן עצמו, שממנו עשוי חוט הקשירה לרוב, נזכר כמגן: יש שכתבו שלבישת בגד פשתן או הצטנפות בפשתן יכולה לנטרל כשפים. מעבר לכך, מרגע החשד, חשוב מאוד לפנות לסיוע רוחני מקצועי – כלומר, למצוא אדם הבקי בהסרת כשפים (רצוי גורם דתי חיובי, מקובל או רב בעל ניסיון בתחום, ולא עוד „קוסם” מזיק). איש זה יוכל לאבחן בוודאות אם אכן יש כישוף, ומה דרגת חומרתו, ולהתחיל בתהליך הסרה.
תהליך הסרת כישוף קשירה – בניגוד להטלה – דורש חזרתיות והתמדה. כפי שרופא לא יסתפק בטיפול תרופתי חד-פעמי למחלה קשה, כך גם „ריפוי” אדם מכושף דורש סדרת פעולות. רבות מהשיטות הקבליות מבוצעות בשלבים, ובין שלב לשלב ממתינים זמן מסוים. למשל, יש הנוהגים לבצע טקסי ביטול אחת לחודש במשך מספר חודשים, עד שחשים שהשפעת הכישוף נעלמה לגמרי.
הסיבה היא שאם נותר „שארית” מכוח הכישוף, הוא עלול לצמוח מחדש, בדומה למחלה רדומה. הגנה מתמשכת גם היא חיונית – לא די להסיר את הכישוף; צריך למנוע ממנו לחזור. מקובל ידוע מדגיש: “הסרה ראשונית מנקה רק את פני השטח, ומשאירה את האדם פגיע לאנרגיות שליליות חוזרות”. לכן, לאחר כל שלב הסרה, מבצעים גם פעולות הגנה וחיזוק רוחני לאדם, כדי שיישאר מוגן.
למעשה, ההתמדה היא המפתח לביטול מוחלט של כישוף קשירה. כל טיפול חוזר – בין אם זו תפילה נוספת, כוונה קבלית מחודשת, או טקס טיהור חוזר – עוקר עוד ועוד משורשי הכישוף ומחזק את „מערכת החיסון” הרוחנית של הקורבן. כאשר מתמידים בתהליך ולא מתייאשים באמצע, בסופו של דבר אפשר להגיע לביטול מלא של ההשפעה המזיקה.
להגנה מלאה, משלבים לרוב כמה נדבכים: טיהור, חסימה, וריפוי. הטיהור – סילוק האנרגיה הזרה (ע"י תפילות, מים, שריפת קמעות שליליים וכו'). החסימה – העמדת מגן שלא יאפשר לכישוף לחזור (למשל, קמע מגן מבורך, או ברכת רב). והריפוי – חיזוק האדם מבחינה נפשית וגופנית, כי לרוב אחרי ביטול כישוף האדם תשוש. לא מעט מקובלים ממליצים לקורבן לאחר ההסרה להתחזק: גם בפן הרוחני (למשל לימוד תורה, צדקה, חזרה בתשובה – כדי לאטום פרצות רוחניות שבעדן נכנס הכישוף מלכתחילה), וגם בפן הגופני (תזונה, ויטמינים, אפילו צמחי מרפא לחיזוק, כפי שהמליץ אותו הילר שביסס תהליך הסרה כולל של גוף-נפש).
הגישה ההוליסטית גורסת שללא שיקום כוח החיים של האדם, ייתכן וחולשתו תהווה „קרקע” לפגיעה חוזרת. לכן, שילוב של ייעוץ נפשי, עידוד, ואימון (Coaching) לחזרה למסלול החיים לאחר טראומת הכישוף – מסייעים להשלים את התמונה.
אחרי שעוברים את כל שלבי הביטול והחיזוק, התוצאה הרצויה היא שהזרימה האנרגטית החיובית תחזור למסלולה. כלומר, שכל הערוצים שנחסמו – ייפתחו מחדש. האדם אמור להרגיש שוב קלילות, הצלחות קטנות, תקווה ויכולת לנוע בחייו ללא תחושת הכבלים. כמובן, יש להמשיך להישמר גם בעתיד – מי שכבר נפל קורבן פעם אחת, צריך להיות זהיר במיוחד שלא להיכנס שוב למצב כזה. חלק מההגנות, כמו שמירת מצוות (אם הוא יהודי דתי) או הקפדה על טיהור הבית מדי תקופה, מומלצות לטווח ארוך.
נסיים חלק זה בטיפ הגנתי חשוב מן המקורות: לא לפחד. הפחד עצמו הוא „פתח” שדרכו כוחות שליליים נטענים. אם אדם חושש כל הזמן „אוי אולי כישפו אותי”, הוא ללא כוונה מזין את הכוח של הכישוף כי הוא נותן לו חשיבות. במקום זאת, עדיף לחזק אמונה וביטחון.
אחד הצעדים הראשונים בהתמודדות הוא להפיג את הפחד ולדעת שבתורה מובטח ש„אין עוד מלבדו” – הקב"ה הוא השליט, וכל כישוף הוא כאין וכאפס מולו. כך, באומץ לב ובאמונה, האדם בונה חומת מגן איתנה סביב נשמתו, ומה שנותר הוא להסתייע בכלים הנכונים כדי להסיר את מה שהוטל.
מה תפקידו של ההילר הרוחני בביטול כישוף קשירה?
כאשר ניצב לפנינו הצורך לבטל כישוף קשירה, לרוב האדם הממוצע אינו יכול לעשות זאת בכוחות עצמו. כאן נכנס לתמונה ההילר הרוחני – אותו מומחה אנרגטי שפועל בצד של האור, כדי להתיר את כבלי הכישוף ולהשיב את האיזון. תפקידו של ההילר (או המקובל, או בעל הסמכא הרוחני) בביטול כישוף קשירה הוא למעשה כמו תפקידו של רופא נשמות: לאבחן את הבעיה הבלתי נראית ולהפעיל את התרופה הרוחנית המתאימה.
ראשית, האבחון. הילר רוחני מנוסה יוכל באמצעות שיחה, אינטואיציה רוחנית או כלים קבליים (כגון „בדיקת מטוטלת” אנרגטית, קריאת שם האדם וכדומה) לזהות האם המטופל אכן תחת השפעת כישוף.
הוא יבחין בסימנים האופייניים – אותן חסימות אנרגטיות בחיי האדם – ויאמת אם מקורן בכוחות טומאה חיצוניים. שלב זה חשוב, כי לפעמים אדם סובל מצירוף מקרים רעים שלא קשור לכישוף כלל, ואז אין טעם „לטפל” כמאוויים. אך בהינתן זיהוי של כישוף קשירה, ההילר יודע לקבוע גם איזה סוג של קשירה זו: האם זה כישוף אהבה, או אולי כישוף שהוטל דרך קבר, או עין הרע חזקה שיש לה ביטוי של קשירה. ההבחנה הזו תכתיב את אופי הטיפול.
שיטות הפעולה של ההילר בביטול הכישוף נשענות על חוכמה עתיקה וכלי הקבלה בצד הקדושה. בעוד המכשף השתמש בקודים של טומאה כדי לקשור, ההילר משתמש בקודים וצפנים קבליים של קדושה כדי להתיר ולשחרר.
האמונה הבסיסית בקבלה היא שכוחות הקדושה יכולים לתקן כל עיוות שיצרו כוחות הטומאה, כמו שאור קטן דוחה הרבה מן החושך. הילר קבלי, אם כן, ירבה להשתמש בשמות קדושים, פסוקי קודש ותפילות כתרופה רוחנית. הוא עשוי להשביע מלאכים טובים לבטל את פעולת השדים שהופעלו, לקרוא בשמותיו של הקב"ה בתחינות מיוחדות, ולהחזיר את ההרמוניה לאדם המוכשף.
דרך מרכזית של הילרים כאלה היא מה שנקרא הילינג קבלי – ריפוי אנרגטי באמצעות הקבלה. במסגרת זו, ההילר שם דגש לא רק על ביטול הסימפטומים (המזל הנעול, הקושי בזוגיות וכו’) אלא על עקירת שורש הבעיה. הוא מבין שהכישוף יצר קשר אנרגטי שלילי, ולכן הפתרון הוא ליצור התמרה אנרגטית: להפוך את האנרגיה השלילית לחיובית ולרפא את הפצע הרוחני.
לשם כך, הוא עשוי לערוך תיקונים – סדרות של תפילות וכוונות. לדוגמה, הילר רוחני קבלי עשוי לשבת למדיטציה עמוקה כשהוא מתרכז בשם האדם ושם אמו, ולדמיין אור אלוהי יורד וחותך את כל החוטים הקושרים אותו. הוא עלול לקרוא פרקי זוהר או פסוקי תהילים בכוונה מיוחדת להפרת כשפים, ולהשתמש בשמות מלאכים כמו „אוריאל, רפאל, מיכאל וגבריאל” לשמירה מארבע רוחות וכבילה של המזיקים שבוצעו על האדם.
ישנן גם פעולות מעשיות סימבוליות: למשל, ההילר יקשור חוט אדום על ידו של המטופל (כמקובל למזל) ואז ינתק אותו, כסמל לניתוק הכבלים השליליים; או יניח עליו ידיים בברכה כדי להעביר „אנרגיית ריפוי” אלוהית. כל זאת מגובה בכוונה פנימית חזקה מאוד – שכן, כפי שמדגישה הקבלה, כוונת המבטל חיונית לעוצמת הביטול. הילר בעל אמונה וביטחון בה' ובכוח תורתו יכול להשיג תוצאות עמוקות יותר, משום שהוא משמש צינור נקי לאור העליון.
בנוסף לתפילות והשבעות, תפקיד ההילר הוא גם להנחות את המטופל לאורך התהליך. הוא יסביר לו אולי על הצורך בסבלנות, יצייד אותו בהמלצות להמשך (לומר פרקי תהלים מסוימים בכל יום, לדוגמה, או להימנע מפעולות מסוימות שעלולות לפתוח שוב פתח לכישוף). במידת הצורך, ההילר יכין למטופל קמע הגנה קבלי אישי – קלף קלף עם שמות קדושים או פסוקים, שהוטען תחת התנאים הנכונים.
קמע כזה, אם נעשה בטהרה, יכול להוות חומת אש דקה השומרת שהכישוף לא ישוב או שכוחות שליליים יתרחקו מן האדם. הילר רוחני גם מוודא לתקן לאדם את מה שנהרס – למשל, אם הכישוף פגע בפרנסה, הוא עשוי לברך את עסקיו של המטופל ולהתפלל לפתיחת שערי שפע עבורו (מעין „קואוצ'ינג” רוחני, כפי שתואר קודם). חשוב לציין שתפקיד ההילר אינו קסם מידי – הוא מנחה תהליך. הוא יכוון, יתפלל, יחזור על הפעולות הנדרשות מדי פרק זמן, וילווה את האדם עד שייווכחו שנעשה תיקון שלם.
נקודה נוספת היא שההילר משמש גם כמתווך רוחני מול הצד האפל. יש הסבורים שכאשר כישוף קשירה מוטל, נוצר מעין "כתב תביעה" על האדם בבית דין של מעלה (בעקבות קטרוג שעורר המכשף). ההילר, בתפילותיו, כמו מלמד סנגוריה על הנשמה, מתחנן בפני הקב"ה שהדינים הללו יבטלו. הוא משכך את האנרגיות השליליות ומביא אור של רחמים. ניתן דימוי: אם הכישוף הוא חבלים הקושרים אדם, ההילר הרוחני פועל כמי שלוקח „מפתח רוחני” ומתיר את הקשרים אחד אחד. יש בידיו את הידע הסודי – צירופי שמות, כוונות ותפילות – אשר משחררים את החבל.
לבסוף, תפקיד חשוב של ההילר הוא לעקוב שגם לאחר ההסרה, האדם ממשיך להיות מוגן. הילר טוב לא יסתפק בטקס חד-פעמי, אלא יבנה עם המטופל תכנית הגנה: אולי ביקורים תקופתיים לבדיקת מצב האנרגיות, מתן מי מלח מיוחדים להזלפה בבית, או הנחייה להדליק נר עם כוונה מסוימת בכל ראש חודש. זאת כדי לוודא שהקורבן לשעבר של הכישוף לא יחזור להיות פגיע. הדבר דומה לחיסון – לאחר המחלה, הגוף צריך זמן לבנות חסינות. ההילר משמש כ„רופא מלווה” עד להחלמה מלאה.
לסיכום חלק זה, ההילר הרוחני הוא הדמות שמביא את כוחות האור להתמודדות מול כוחות החושך של כישוף הקשירה. הוא משלב ידע קבלי, אמונה חזקה, וכלים טקסיים עתיקים כדי לבטל את הקשרים הכובלים את המטופל. הצלחתו תלויה הן בכשרו הרוחני והן בשיתוף הפעולה של המטופל – ככל שזה נפתח לאמונה ולתהליך, כך קל יותר לאורות העליונים לחלחל ולנתץ את כבלי הכישוף. בסופו של דבר, ההילר פועל כשליח טוב המחזיר את הסדר על כנו: מה שכבלו כוחות שליליים – משוחרר על ידי כוחות הקדושה והרחמים.
איך מסירים כישוף קשירה לפי הקבלה?
הקבלה היהודית מציעה ארגז כלים ייחודי ועצמתי להסרת כישופי קשירה, אשר שונה במהותו מדרכי מאגיה אחרות. בעוד שהמכשף השתמש בעיוותים של שמות וכוחות, הקבלה המעשית משתמשת בשמותיו הטהורים של ה' ובסמלי קדושה כדי לנטרל את הכישוף. ניתן לומר: הקבלה פועלת בשיטת „עוקץ דקדושה” – היא מנצלת את הידע על אופן פעולת הכישוף, אך מהכיוון ההפוך, כדי להתירו.
דרך ההסרה הקבלית מתמקדת בכמה מרכיבים מרכזיים:
- שימוש בצפנים וקודים קבליים: בתורת הסוד ישנן סדרות של צירופי שמות אלוהיים הידועים כמפתחות לשינוי המציאות. למשל, צירופי האותיות הנקראים “שמות ע"ב” (72 שמות), הנחברים מתוך פסוקי ספר שמות – מיוחסים להם כוחות להגנה ולביטול כישופים. הילר קבלי מיומן ידע לבחור את הצופן הנכון – למשל, שם קדוש המפורק לאותיות כדי לשבור את האנרגיה השלילית שכבל הכישוף. הקודים יכולים להיות גם פסוקים מהמקרא בעלי משמעות מיוחדת. כך לדוגמה, פסוקי „פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת” (קטעי הקטורת) ידועים כמסלקים מזיקים, ושילוב שלהם בטקס הסרה יחשב עוצמתי. גם השבעות של מלאכים בלשון הקודש משמשות כקוד: הקבלה יודעת את שמות המלאכים הטובים הממונים על התרה ושחרור, וההילר ישביעם להתערב לטובת המתירים.
- קריאת פרקי הזוהר וכתבי קודש: ספר הזוהר, הספר המרכזי של הקבלה, אינו רק טקסט פילוסופי – בקבלה המעשית רואים בו מקור אור רוחני. האמונה היא שקריאת קטעים מסוימים בו מייצרת גלים של אנרגיה חיובית רוחנית שיכולים פשוט „לשרוף” כישוף שלילי. כך למשל, הילר עשוי לקרוא מן הזוהר את האדרה רבא או האדרה זוטא – חלקים העוסקים בסודות תיקון העולמות – בכוונה שהדינים (הגבורות השליליות) ימתקו. הזוהר עצמו מכיל סיפורים על חכמים שבכוח תורתם ביטלו גזרות קשות; בהשראה זו, הקריאה בו נתפסת כמעשה שמיים המשחרר מכבלים. גם תהלים משמשים רבות – פרקים ל”א, נ"א, צ”א ואחרים נקראים ברצף כחלק מסדר ביטול כישוף, יחד עם כוונות של שחרור.
- מקווה, שופר ותרופות סמליות: מנהגי הקבלה המעשית לביטול כישוף יכולים לכלול גם אקטים סמליים רבי-עוצמה. למשל, טבילה במקווה טהרה – רצוי בערב יום שישי, שקיעת החמה – מתוך כוונה להתחדש כנולד ולשטוף כל דיבוק שלילי. היו מקובלים שנתנו למוכשף לשתות מים שהושרו בהם אותיות שם קדוש (כמו הכיתוב „אנא בכח” שהומס במים) כדי „להכניס קדושה פנימה” ולדחות את הרע. תקיעת שופר מעל ראשו של אדם, שבע פעמים, נחשבת אף היא לשבירת כישוף – הצליל הקדוש של השופר, שבעה קולות, מהדהד ומפרק קשרי סיטרא אחרא (כך יש מסורת שתרועת שופר מגרשת שדים). גם קטורת וסממנים ריחניים משמשים: הקטורת המקורית שהוכן מתערובת 11 סממני הקטורת – לפי מסורת, העשן שלה מטהר מהשפעות מאגיה שחורה.
- תשובה ותיקון רוחני אישי: הקבלה גורסת שחלק מיכולת ההיאחזות של הכישוף בנפש האדם תלוי ב„פתחים” רוחניים שיש לו – עוונות, פגמים או טראומות. לכן, לעיתים ילוו את ביטול הכישוף בהדרכה לאדם לעשות תשובה ותיקון. למשל, אם התגלה שעין הרע חזקה חבר לכישוף, ייתכן ויומלץ לאדם לתת צדקה או לבקש מחילה ממישהו שפגע בו, כדי לסלק כל קטרוג (כי עין הרע וכישוף נאחזים על קטרוגים). וידוי, סליחה ותפילה אישית הם חלק מהתהליך. יש מקרים שמתירים כישוף במעמד של שלושה צדיקים, כאילו עושים הפגת נדר – מבטלים את הכוח בהכרזה רוחנית פומבית שהאדם משוחרר (בדומה להתרת קללות).
חשוב לציין: בניגוד לגישות מאגיות אחרות, הקבלה תמיד מדגישה שהכל בידי שמים, והמבטל הוא רק כלי. לכן, בטקס קבלי לביטול כישוף לא נדיר לכלול פרקי תחנונים ישירים לה' – בקשות לרחמים ושבירת אויב. למשל, שילוב של "יהי רצון מלפניך…" בתחילת וסוף התהליך, להבהיר שזה נעשה מתוך קדושה ולא חלילה כשימוש כוח עצמאי. למעשה, מקובל גדול עשוי לבלות לילה שלם באמירת סליחות ותהלים על הנפגע, לפני שייגש בכלל להשתמש בשמות, מפני שהוא רוצה לעורר רחמי שמים תחילה.
הקבלה מלמדת אותנו גם שפעולת ביטול כשפים דורשת התמדה מחזורית. כבר הזכרנו, שלא די בפעם אחת. לכן, לרוב לפי הקבלה קובעים סדרה של תיקונים: נניח, במשך שלושה חדשים בכל ראש חודש לעשות טקס קטן, או במשך שבעה ימים לומר נוסח זה וזה. יש אפילו המבצעים תיקון כישוף 40 יום – מעין מקביל לתענית 40 הימים של משה רבנו, שבכל יום קוראים חלק מהתהלים או עושים פעולה, עד להשלמת 40 יום. מספר 40 בקבלה רומז ללידה מחדש (כמספר ימי יצירת הוולד), ולכן הוא סימלי להתחדשות האדם ללא כישוף.
ניקח דוגמה קבלית ידועה: ביטול כישוף דרך „שמות המלאכים” ופסוקי תהילים. השיטה היא לכתוב על קלף את שם הקורבן ושם אמו, ולצדו לכתוב רצף של שמות מלאכים בקוד אתב"ש (קוד שבו מחליפים אותיות לפי סדר מיוחד) – מה שיוצר שורה של סימנים בלתי מובנים למי שאינו יודע, אך ההילר יודע שאלה שמות שירות של מלאכי רחמים.
אחר כך קוראים שבעה פסוקי תהילים המתחילים ומסתיימים באותיות משמות האדם (לדוגמה, אם שמו ראובן – פסוקים המתחילים בריש ומסתיימים בנון). הדבר נעשה לשם „דילול” האנרגיה של הכישוף הקשור לאותו שם. בסיום, שורפים את הקלף הקדוש ואת האפר שלו משליכים לים או לנהר – אלמנט המים לוקח וסוחף איתו את שרידי הכישוף. טקס כזה משלב כתיבה, קריאה, אש ומים – כל ארבעת היסודות – כדי לוודא שגם אם הכישוף היה „חקוק” במציאות, הוא נמחק בכל רבדיה.
הקבלה מלמדת גם על כוונות מחשבתיות שאפשר לעשות תוך כדי התרת כישוף. אחת הכוונות: לדמיין את שם הוי"ה (יהו"ה) כתוב ומאיר על הקורבן, ואחר כך לראות בעיני רוח איך אותיות שם הוי"ה מסתובבות וסוגרות עליו כמו חומת אור. זה תרגיל למדיטציה שמשמש המקובל המבטל כדי לוודא שהגנת השם שורה על המטופל ושוב דבר רע לא יכול להכנס.
לבסוף, לאחר כל פעולות ההסרה, לפי הקבלה נכון לערוך תפילת הודיה לבורא עולם על הנס ועל ההצלה. פעולה זו אינה רק פורמלית – היא חלק מהחותם החיובי. אם הכישוף נחתם בפעולה שלילית, הביטול נחתם בפעולה של הודיה וטוב. עיקרון רוחני חשוב הוא שכשנוצר חלל ריק (לאחר שהוצאנו את הכישוף), יש למלאו מיד באור, פן יחזור החושך. ההודיה והשבח לאל מכניסים אור, וכך לא נשאר „חלל” לכוחות שליליים לשוב.
דוגמה סופית: מקובל אחד סיפר שכאשר הצליח לבטל כישוף קשירה חמור מעל אישה שלא הצליחה להינשא שנים רבות, הדבר קרה לאחר שבליל הושענא רבא הוא הקיף את ביתה שבע פעמים עם לולב ואתרוג בידו, תקע בשופר בכל סיבוב, ובסיום קרא את מזמור כ"ז בתהילים („לדוד ה' אורי וישעי”) 7 פעמים. למחרת אותה אישה הרגישה לפתע שינוי כביר – ליבה נפתח, היא הכירה אדם, ובתוך זמן קצר התארסה.
המקובל ייחס זאת לכך שבהושענא רבא נחתמים הדינים, והוא פשוט „בלבל” את הדינים שרבצו עליה באמצעות סגולות קבליות (שופר, הקפה, מזמור). זה המחשה של כוחן של שיטות קבליות עתיקות בהתמודדות עם דבר שנראה כמעט בלתי פתיר.
לסיכום, הקבלה מציעה מערכת רוחנית שלמה לביטול כישופי קשירה: החל מצפנים סודיים ושמות קדושים, עבור בטבילה ותפילה, ועד תיקוני נפש ותשובה. הכל מכוון למטרה אחת – להסיר ולבטל כל קשר שלילי וכבילה שנעשו לאדם, ולהחזירו לחירותו הברוכה.
הקבלה מבקשת לא רק לנקות את הרע, אלא אף להגביה את האדם מעל הרמה שבה הכישוף יכול בכלל לאחוז בו. כפי שנאמר, „המאמין – לא יוכלו לו”. על ידי התיקון הקבלי, האדם שב להיות מונהג על ידי האור האלוהי בלבד, והכישופים החיצוניים מאבדים כל אחיזה בו. כך ניצחונו של הטוב מושלם: הכבלים נופלים, והאדם חוזר להיות בן חורין בגשמיות וברוחניות גם יחד.
סיום: כישופי קשירה היוו את אחד מהביטויים האפלים ביותר של המאגיה בכל התרבויות – ניסיון למנוע מאדם את חופש הרצון והזרימה הטבעית של חייו. ביהדות, מעשים אלו נתפסים כהתגרות בסדר האלוהי וכפשע מוסרי חמור. יחד עם זאת, המסורת היהודית העניקה בידינו כלים להתמודד גם עם מציאות שכזו. באמצעות אמונה חזקה, עמידה רוחנית איתנה, וסיועם של יודעי ח"ן (חכמי הנסתר) הפועלים בקדושה, אפשר לבטל אפילו כישופי קשירה חזקים ולהחזיר לאדם את גורלו ואת מזלו התקין.
ההשגחה העליונה והחוכמה הקבלית מספקות לנו את המפתחות להתיר כל קשר שנקשר בעולמנו שלא כדין. כך אנו למדים שבסופו של דבר, כוח הטוב והאור גבוה ועצמתי מן הכבלים החשוכים – ובאמונה ועבודה נכונה, אין קשר שלא ניתן להתירו.
שמואל איש יקר חייבת אני לך אלפי תודות על מי שאתה ועל זה שהייתה שם בשבילי תודה תודה תודה על הכול.
